בית המשפט קבע:
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק ממש לאחרונה, כי תביעה של אם נגד אב לתשלום מזונות ילדיהם המשותפים, בני כשנתיים ושלוש, תידחה. השופט ארז שני שהכריע במקרה קבע, שבכדי לזכות במזונות ילדים אין זה מספיק שהתובעת היא אישה, וכי המזונות נתבעים לטובת ילדיה שגילם פחות מ-6. ולכן ובהמשך לכך, פטר כאמור השופט שני את האב ממזונות ילדיו, על אף גילם הרך, ובנוסף חייב את האם התובעת בהוצאות המשפט של האב.
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, הכריע בימים אלה ממש בסוגיה מעניינת ביותר. המדובר באחד המצבים השכיחים ביותר, כאשר בני זוג מתאהבים, מקימים תא משפחתי ובהמשך אף באים צאצאים לעולם. אולם, לעיתים ולמרבה הצער, היחסים עולים על שרטון. ובמקרים שכאלה, ישנם עניינים כולל משפטיים, שמטבע הדברים נדרשים לטיפול. וכמו למשל, הסדרת תשלומי מזונות הילדים המשותפים, שבמקרה שלפנינו.
האם הגישה תביעה למזונות הילדים
סיפורינו מתחיל כאמור, בתביעה שהגישה אם לבית המשפט לענייני משפחה, כנגד בן זוגה לשעבר, בגין תשלום מזונות 2 ילדיהם הקטינים והמשותפים. סכום התביעה, עמד על סך של כ-1,600 ₪, עבור כל אחד מ-2 ילדיהם, שגילם כשנתיים ושלוש.
בין עיקר טענותיה:
טענה האם התובעת – שהאב הנתבע אמור לשאת בתשלום מזונות ילדיהם. וזאת אף, מפני שהמדובר בילדים שטרם מלאו להם 6 שנים.
בנוסף טענה האם – שלעומת הכנסתו של האב, המגיעה לסך של 11,500 ₪ נטו בכל חודש, ובנוסף הרכב הצמוד שברשותו. הרי, שגובה משכורתה בכל חודש, מסתכם בסך של כ-3,300 ₪ בלבד. ולכן ואף בשל גרסתה, בדבר פערי השכר המשמעותיים בינה לבין האב. טענה האם, שעליו לשאת בדמי מזונות ילדיהם, אותם כאמור תבעה.
כמו כן נטען ע"י האם – שהסכם עליו חתמה עם האב בזמנו, הפוטר אותו מתשלום דמי המזונות, כלל לא קיבל את אישורו של בית המשפט. ולכן, אינו בעל תוקף מחייב.
האב טען מנגד
כי ראשית – דווקא ניתן להסתמך על ההסכם שנחתם בין הצדדים. ויש לאכוף אותו כך, שהאב לא יחויב בדמי מזונות הילדים, כפי שאף סוכם בו.
בנוסף התייחס האב – לתקדים המשפטי החשוב, הידוע כהלכת בע"מ 919/15 אותו קבע בית המשפט העליון בשנת 2017. באשר לכך, טען האב שדרישת הסף המוזכרת בתקדים, לחלוקה של מזונות ילדים בהתחשב כגון בזמני השהייה והכנסות הצדדים, מהגעתם לגיל 6 והלאה " יוצרת חוסר צדק", כדבריו.
עוד הוסיף וטען האב – שברשות התובעת דירה בת 4.5 חדרים ולא רק זה, שאף הוסיפה לה מרפסת.
וכמו כן טען האב – כי בזמן שהכנסתו החודשית מסתכמת בסכום בין 10,000-11,000 ₪, נראה שהאם משתכרת בסכום של 20,000-30,000 ₪ בחודש. בהמשך לכך הוסיף, כי טענותיה של האם בדבר הכנסותיה בסך 3,300 ש"ח אינן אמינות. וזה מכיוון, שאלו אינן מגובות באסמכתאות. ובכלל, לפי הכנסותיה הזעומות של האם כהצהרתה, ומאידך הוצאותיה הכה גדולות כמסתבר, הגדיר האב בציניות את מצב זה כ-"נס כלכלי".
בית המשפט הכריע במקרה
מתוך הכרעתו במקרה שלפנינו, קבע השופט ארז שני, כי עצם היות התובעת אישה, אינו מזכה אותה באופן אוטומטי בקבלת דמי מזונות ילדים מהאב. וכל אלה, על אף היותם של הילדים מתחת לגיל 6.
בנוסף קבע בית המשפט, שמתוך עיון במסמכי החקירה של האם, עולה שלא רק שזמני השהות של הילדים עם ההורים שווים. אלא גם שאיש מהם, וכמובן שגם לא האם, אינו יכול לענות להגדרה של "הורה מרכז". או להיחשב, כמי שהתבלט והשקיע בכל זאת משאבים רבים יותר, בגידול הילדים.
וכהמשך לכך, אף קבע השופט שני, כי הלך הרוח בפסיקות בתי המשפט הוא ברור. כלומר, שבכדי לקבוע את נטל דמי המזונות בין ההורים, יש לבדוק כגון את רמת הכנסותיהם, והתמונה הכוללת, גם במקרים בהם גילם מתחת ל-6 שנים. דבר זה, היה תקף לפני הלכת בע"מ 919/15 התקדימית כאמור, אולם תקף גם לאחריה. מכיוון, שגם בהלכה זו, ציינו שופטי העליון, שהקביעה שכביכול רק מגיל 6, ניתן להתחשב בהכנסת ההורים, זמני שהייה וכדומה, בעת קביעת מזונות הילדים. בעצם מגיעה מלשון החוק. ולכן, בית המשפט העליון כחלק מהתקדים, נאלץ "ליישר קו" עם לשון החוק, ולקבוע את מדרגת הגיל מעל 6 שנים כחלק מפסק הדין. אולם כאמור, בפועל בתי המשפט יוכלו להתייחס באופן דומה, גם במקרה וגיל הילדים נמוך מ-6.
באשר להכנסות הצדדים, פסק בית המשפט שאינו נותן אמון בטענתה של האם, כי היא משתכרת סכום של 3,300 ₪ בלבד. להיפך, בית המשפט ציין, כי התרשם שנראה שלאם הכנסות רבות וגבוהות הרבה יותר, מאלה שעליהן היא מצהירה. וזה לעומת הכנסותיו של האב בסך כ-11,000 ₪ בחודש, שלגבי נתון זה התרשם בית המשפט כי הוא אמין לחלוטין.
בהמשך לאמור, העריך השופט שני לצורך העניין, את הכנסותיה של האם בכ-12,000 ₪ נטו לפחות (אחרי הוצאות מס וכדומה.) ומתוך כך קבע, כי עקרונית הכנסותיהם של בני הזוג שוות, אבל נכסיהם וחובותיהם לא. מכיוון שלאם דירה בשווי 1.8 מיליון ₪, שגם הוספה לה מרפסת בשווי של כ-70,000 ₪. ואילו לאב אין דירה ברשותו, והוא נדרש לפרנס עוד 2 ילדים נוספים, מאישה ממערכת יחסים קודמת.
בנוסף ובהכרעתו, התייחס בית המשפט להסכם שנחתם בין האם התובעת לאב, שעל עצם קיומו אין כל מחלוקת. באשר לכך נפסק, שההסכם הפוטר את האב ממזונות הילדים, נעשה בין 2 אנשים בגירים, בהסכמה ובמודע ולכן הוא תקף. ובוודאי תקף, לגבי הוכחת כוונות הצדדים, באשר לאופן בו הם רואים את מחויבותם לגבי צאצאיהם המשותפים. וכל זה, אף בהתחשב בהכנסותיו של כל אחד מהצדדים.
ולפיכך בסופו של דבר, פסק בית המשפט והכריע כי,
- מיום שניתנה הכרעת דין זו, אין ולא תהיה לאב גם בעתיד חבות במזונות הילדים הרלוונטיים. כלומר, תביעתה של האם נדחתה.
- ולא רק זה, שכל סכום כסף שהעביר האב לאם, לטובת דמי המזונות לילדים, מיום הגשת תביעה זו ועד יום מתן הכרעה זו. יוכל לדרוש אותו בחזרה, כנגד הצגת קבלות לביצוע התשלום כאמור.
- האב ישתתף במחצית הוצאות גן או צהרון לילדים עד הגעתם לסוף כיתה ב'.
- בנוסף, האב ישתתף במחצית מימון הטיפולים הרפואיים "החריגים", שאינם חלק מביטוחי הבריאות בהם הילדים מכוסים (כולל טיפולי שיניים.)
- האב אף, יחלוק עם האם את מימונם של שיעורים פרטיים לילדים במקצועות ובאופן שייקבע ע"י סמכות חינוכית רלוונטית.
- הביטוח הלאומי יעביר את קצבאות הילדים הקטינים לטובת האם התובעת.
- האם תישא בהוצאות משפטו של האב הנתבע בסך 5,000 ₪.
האמור לעיל מהווה רקע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי.
לכל שאלה בנושא ניתן לפנות לעו"ד אלון מליחי, באמצעות המייל: a.malihilaw@gmail.com
באמצעות: 050-8390552
